מעצבת האופנה הצבעונית אליזבת בראון הלבישה רשימת סלבריטאיות, ביניהן נועה קירל עם לוקים מטורפים ובלתי נשכחים. לצד שמלות הבמה והשואו הדרמטיות ניתן למצוא בסטודיו שלה קולקציות שמלות כלה, שמלות ערב, חליפות, כובעים...הכל עם חתימת ידה העיצובית הייחודית של מי שהצליחה לפרוץ את גבולות הארץ. ולחשוב שהיא הגיעה לכל זה בלי שום תוכנית לפתיחת מותג! ישבנו לשיחה קצרה להבין כיצד עשתה את זה ומהו סוד הצלחתה.
"הגעתי לבמות של שבוע האופנה בניו יורק ופריז ולמגזינים בין-לאומיים, אבל הכל התחיל בלי שום תוכנית לפתיחת מותג, הכל היה חלק מבניית פורטפוליו ותיק עבודות על מנת לעבוד בחברה כלשהי כמעצבת"
עברו כחמש שנים מאז השקת את המותג הנושא את שמך, ומאז (טפו, טפו, טפו) המותג עושה חיל בארץ ובחו"ל. העזת לדמיין לפני חמש שנים, שנה לאחר סיום לימודי עיצוב אופנה בשנקר, שזה מה שיהיה?
חמש השנים האחרונות שלי היו עליות ומורדות בבניית המותג בארץ, אפילו בחלק מהזמן הייתי צריכה לעסוק בזה במשרה חלקית בגלל משבר הקורונה שהיה. אבל לאורך הזמן הזה ספגתי ניסיון בעבודות אחרות שתרמו לי לחזרה למותג באופן שוטף ומלא! גם לפני חמש שנים, עוד בזמן שהייתי בחו"ל, גיששתי לדרך עצמאית כמעצבת. הגעתי לבמות של שבוע האופנה בניו יורק ופריז ולמגזינים בין-לאומיים, אבל הכל התחיל בלי שום תוכנית לפתיחת מותג, הכל היה חלק מבניית פורטפוליו ותיק עבודות על מנת לעבוד בחברה כלשהי כמעצבת, והדרך סללה אותי לדרך עצמאית כי הרגשתי שזה מה שאני הכי מרגישה לנכון לעשות בלב.
סיימתי את לימודיי בפרסונס בניו יורק, כשהתחלתי בכלל את מסלול התואר הראשון בשנקר בשנה א'. עברתי ישירות לשנה ב' לפרסונס כשניסיתי להתקבל מתוך ניסיון תמים. לא באמת חשבתי שאתקבל למוסד כל כך ידוע ונחשק בחו"ל, אבל הכלים שרכשתי בשנקר נתנו לי מקפצה מאוד גבוהה ללימודים בניו יורק. בנוסף לזה עשיתי עוד לימודי תעודה במרנגוני במילאנו עוד לפני שנקר, גם של עיצוב וגם של ביזנס בלונדון ומשם בעצם הכל התחיל. בשום מדינה ובמהלך הלימודים לא חשבתי על פתיחת מותג. זה תמיד היה בסימן שאלה, ואיך בכלל מתחילים ועושים? אני לא מגיעה ממשפחה עם רקע בעסקים ומותגים. הכל היה נסיון ראשון שלי, לעבור את הדרך וללמוד לבד.
"צבע תמיד היה סממן ניכר שלי. זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים מעבר לאופנה, בעיצוב הבית שלי, בבישולים וכל דבר אחר".
ההצלחה המהירה יחסית דוחפת קדימה ללא היסוס, או שהיא יוצרת פחדים וחששות שמא אי אפשר יהיה לשחזר אותה?
הדרך לחלוטין יוצרת חששות ופחדים, ללא ספק. אבל הייתי תמיד בגישה של גם אם אני נכשלת או לא מצטיינת במשהו בדרך, זה שיעור שמלמד על מה כן נכון ואיך לעשות בפעם הבאה. עדיף להיכשל במקום לא לנסות בכלל ולהישאר בשאלה ״מה אם הייתי…״
האם הצבעוניות המאפיינת את העיצובים שלך הם חלק מתפיסת העולם שלך, כך את רואה את החיים, גם כשהימים לא פשוטים, כמו בימים אלו?
צבע תמיד היה סימן היכר שלי. זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים מעבר לאופנה, בעיצוב הבית שלי, בבישולים וכל דבר אחר. הצבעים שאני משתמשת בכל יצירה או קולקציה זה בעצם המכלול הרגשי שלי או המסר שאני מנסה להעביר לאותה תקופה. גם הצבעים הקלאסים השחור והלבן מבחינתי מייצגים רגש כלשהו או מסר.
גם בימים לא פשוטים אלו, יש מכלול צבעים שאני יותר נמשכת אליהם בגלל כל הרגשות המציפים. בימים של יותר דכדוך הצבעים יותר ניטרליים וכהים, ובימים של תקווה וחוזק הצבעים יותר נועזים ונותנים רצון לשמוח.
עד כמה צבע ועיצוב של בגד משפיעים לדעתך על מצב הרוח של הלובש/ת אותו?
צבע משפיע לחלוטין על הלובש/ת אותו. זה משפיע על ההרגשה הפנימית, על תנועות הגוף ועל הדיבור. עבור כל אדם צבע מסוים מסמל משהו ספציפי והמשמעות משתנה בין אדם לאדם.
אופנת קוטור, שמלות כלה, שמלות ערב, כובעים וכ'ו. יש לך "בייבי" מועדף, או שאת כולם את מעצבת באותה החדווה?
כל בגד שאני יוצרת יש לי את אותה ההתרגשות והאהבה אליו. כמובן שלכל אחד יש סיפור אחר ותחושה אחרת, אבל האהבה ליצירה היא אותה אהבה, משמלות כלה, לערב ולמחויטים. כמובן שלבגדי במה ושואו יש לי מקום גדול יותר בלב, מכיוון שיש יש לי את האופציה להתפרע בדמיון, בחומרים והנפח! זה לייצר משהו שנועד לעשות את הדרמה ולייצר איזה סיפור אחר מהמציאות היומיומית.
ספרי על קולקציית החורף, מה הקו המאפיין אותה מבחינה עיצובית, בדים... ומה הייתה ההשראה?
הקולקציה שיצרתי היא קולקציה רבת קולקציות. יש בתוכה כמה סיפורים.
בקפסולת הכלות שלי אפשר למצוא חמישה רבדים של סגנונות: מנוצצים ונועזים, לתחרות עדינות ורומנטיות, לקלאסי ומלכותי ולנגיעות של ניודים וורודים. הצורות משתנות מקלאסיות לנועזות יותר. יש דגמים שמזכירים בצורות שלהם את הקו הצעיר הצבעוני והקוטורי שמהם התחלתי את דרכי.
בקפסולת השמלות ערב ושואו שלי, לצד הסיפור והצבעוניות של הקולקציה, ניתן למצוא השראות תקופתיות מהמאה ה-18 עם צורות אורגניות, מחוכים, שרוולים מנופחים, חיוט ועבודות יד קוטוריות וייחודיות.
מה שמאחד את שתי הקפסולות זה הסיפור הכללי של הקולקציה כמטאפורה לגן הברבור של MonaLizabeth, שבו אני מציגה סיפור של ברבור ששואף להפוך מלבן לשחור, ובאמצע הוא גם עובר תהליך של צבעוניות ורודה וניודית. זה משמש כמטאפורה לחוויות חריגות וטראומטיות שמגבילות ומחזקות את הכוח הפנימי. המוטיבים של הברבור והפרח והצורות האורגניות שבאים לידי ביטוי מסמלים נשיות מתפרצת, יופי ועוצמה, המגייסים את הטוב והרע בחיים.
״הפנטזיה הכי גדולה שלי זה להקים תחת המותג שלי כמה זרועות שנוגעות גם באופנה , לייף סטייל, עיצוב בתים, עיצוב טכנולוגי ודיגיטל, ומעין עולם אחד גדול שניתן למצוא בו הכל״.
הקו הצעיר והאוונגרדי שלך בא לידי ביטוי גם בשמלות הכלה הלא שגרתיות. מניסיון שלך האם הכלה הישראלית מוכנה לנסות דברים חדשים?
לחלוטין! יחד עם הגזרות והעיצובים הקלאסיים והרומנטיים אני דואגת לייצר גם דגמים שהם יותר אוונגרדיים ולא שגרתיים. היה לי חשוב להכניס את כתב היד שלי גם לעולם הלבן שלי. וכן כמובן, יש כלות שבאות במיוחד בשביל הדברים האלה, בגלל שהן יכולות למצוא את זה אצלי ויש גם כאלו שמגיעות עם משהו ספציפי קלאסי במחשבה ובסוף משנות ומוסיפות את הטאצ' היותר אקסטוואגנדי, אם זה בצורניות, בדיטייל או בשילוב בדים. חשוב לי לגעת בכל הסגנונות והצרכים של הלקוחות שלי: מהלקוחות הרומנטיות, לקלאסיקות, לשובבות וללא שגרתיות, בכל הגוונים והצבעים שבהן. כל אחת עולם ומלואו, ולהיות איתן חלק במסע הזה ממלא לי את הלב מחדש.
הלבשת כל כך הרבה מפורסמים בינלאומיים ומקומיים, עשית תערוכות, זכית בהכרה בינלאומית...ואני שואלת מה עוד נשאר? מה הפנטזיה הכי גדולה, את מי תרצי להלביש?
אני מאמינה שתמיד נשאר, תמיד יש משהו חדש, קולקציה חדשה, השראה חדשה, רגש חדש להוציא החוצה. יש לי המון רעיונות לאיזה כיוונים ארצה עוד להתפתח ולפתח, ובעולם המשתנה שלנו לטוב ולרע תמיד יש שינויים שמביאים לדברים חדשים עבורי.
הפנטזיה הכי גדולה שלי זה להקים תחת המותג שלי כמה זרועות שנוגעות גם באופנה , לייף סטייל, עיצוב בתים, עיצוב טכנולוגי ודיגיטל, ומעין עולם אחד גדול שניתן למצוא בו הכל. אני כבר נוגעת בכל הענפים האלה בידע שלי ועתידית החלום שזה יהיה חלק בלתי נפרד מהמותג. אני מאמינה שמעצב ואומן אמיתי, יכול לעצב כל דבר.
ולחלק השני של השאלה, החלום שלי כיום להלביש את ליידי גאגא וביונסה. שתי דיוות מטורפות. כמובן שיש עוד מכלול אמנים אחרים שאני אוהבת.
אנחנו עומדים לפני פתיחת שנת הלימודים האקדמאית, ולאור ניסיונך אני חייבת לשאול לסיום האם לדעתך מעצב אופנה חייב בלימודים גבוהים באקדמיה, או שדיי בכישרון בלבד?
אני חושבת שמעצב אופנה לא בהכרח חייב לימודים אקדמאיים בשביל שיהיה לו ויז׳ן בראש. מי שבאמת רוצה יכול ללמוד בדרכים שונות את כל המידע הנחוץ כדי לדעת בפרקטיקה איך לייצר, אבל זה לחלוטין יכול למשוך את הזמן ההתפתחותי של המעצב. לימודים אקדמיים נותנים פלוסים, הם מרוכזים במידע, מסודרים ונותנים מאגר של כלים התחלתיים על מנת להתפתח כמעצב להמשך. כדי להיות מעצב טוב צריך לדעת גם את הדברים הטכניים, ואת זה ניתן ללמוד מסודר במוסדות אקדמיים. בין אם מעצב אמיתי בוחר במוסד אקדמי או ללמוד לבד בדרכו, זה רק עניין של זמן עד שהוא יגיע לאן שהוא רוצה.